הטיול הראשון ליפן – חלק ח'

והפעם הגענו לחלק ח' של הטיול הראשון ליפן. היום אני אספר לכם על ההופעה שלשמה הגעתי עד ליפן, הANIMAX MUSIX!!
להזכירכם האנימקס מיוזיקס היה הסיבה הגדולה שבגללה הייתי ביפן ככה שמדובר פה על פוסט רציני לחלוטין, וכנראה האירוע יחולק לשלוש פוסטים (הייתי רוצה שניים, אבל יהיה ארוך מדי)

בינתיים, הסקר בפינה עד ממשיך לרוץ, אתם יכולים להצביע לעד 3 אפשרויות, אז יאללה, לכו להצביע!

כמובן, כרגיל, אם אתם קוראים את הפוסט הזה ואהבתם, אשמח לראות תגובה ממכם כדי לקבל סוג של פידבק מהקוראים שלי על פוסטים אלו.

עדכנתי לכם את רשימת הנושאים עם סוג של הסבר קצר על הנושא, כדי להקל עליכם לנווט:
הקדמה
חלק א' – הטיסה והביקור באקיהאבארה
חלק ב' – מוזיאון טירת סונפו והגן היפני
חלק ג' – ההופעה של ג'אם פרוג'קט
חלק ד' – האראג'וקו ומקדש מייג'י
חלק ה' – הביקור בשיבויה
חלק ו' – מוזיאון העתיד ובילוי לילי באקיהאבארה
חלק ז' – המוזיאון הלאומי, מייד קפה ואבודים באיקהבוקורו

הטיול הראשון ליפן – חלק ח'

היום השישי – ה-23.11.11

בשל העובדה שנשארנו ערים עד מאוחר יום לפניכן החלטנו לבטל לחלוטין את הטיול בצ'יינהטאון של יוקוהאמה ופשוט ללכת ישר להופעה. קמנו עייפים והלכנו לרכבת רק כדי לגלות בדרך ששכחנו את הכרטיסים במלון. רצנו למלון (בעוד פעימות ליבנו מחסירות עם כל רגע שעובר) והשגנו את הכרטיסים ויצאנו לנו ליוקוהאמה!

מבולבלים מהדרך וחוששים שהדרך שקבענו לעצמנו קצרה מדי, נסענו דרך כמה קווים של JR, על אף שלא דרך השינקנסן שוב, כי זה היה קצת OVERKILL לדרך שרצינו. כשהיינו באחת התחנות לפתע הבחנתי בפרסומת הגדולה הזאת והרגשתי את הצורך לצלם אותה!

במקום אקראי באמצע יפן!

משם המשכנו לנו בדרך ליוקוהאמה, לאחת התחנות בדרך קוראים שין-קויאס, מה שגרם לי לחשוב על טאקהיטו קויאס, המדבב שאני כל כך אוהב ולכן הרגשתי את הצורך לצלם גם את התמונה הזאת.

שקלתי לרדת אבל מיהרנו...

הגענו ליוקוהאמה וידענו שאנחנו צריכים להגיע לשינ-יוקוהאמה. התחנות באזור היו די ישנות, כאלו שהוקמו בשנות ה-90. מזכיר קצת את התחנות רכבת ה"מתקדמות" שלנו, על אף שביחס ליפן אלו תחנות די ישנות. עברנו במהירות לקו אחר שמוביל לשין-יוקוהאמה והתלהבתי מזה שמראים במפת קו של הרכבת את יוקוהאמה ארינה, המקום שבו האנימאקס מיוזיקס התרחש.

זאת הייתה הרכבת של 13:30 כשההופעה מתחילה ב-14:00 והרכבת הייתה פשוט מוצפת באנשים. תהינו אם רובם גם הולכים להופעה, וכשהגענו לתחנה גילינו שבאמת יש שיירת ענקית בדרך ליוקוהאמה ארינה. בגלל שידעתי שיהיה אסור לצלם בפנים, החלטתי לצלם את ההליכה הקצרה שהייתה ברגל עד למקום.

היציאה מהתחנה נראתה בערך ככה

הרבה אנשים בדרך!

יוקוהאמה ארינה!!! זה זה!

זה רק נראה ריק כי כמעט כולם כבר היו בפנים.

בדרך למקום ראינו שבגשר יש "באסטה" שמוכרים בה סטיקלייטים ומשקפות (למי שיושב רחוק מדי), קנינו סטיקלייטים כי הנחנו שזה יהיה זול יותר מאשר לקנות במקום עצמו, וצדקנו. סטיקלייטים במקום עצמו עולים 25 שקל ושם הם עולים רק 15 שקל. צחקנו על זה שיצא לנו לראות באסטה והמשכנו לדרכינו למרחב הענקי של יוקוהאמה ארינה, שם היו מלא אנשים וכמה באסטות שמכרו דברי מזון.

נכנסנו לבפנים ובשלב הזה החלטנו להתפזר, אני הלכתי להסתכל על דוכן החפצים שהאומנים תרמו ועומדים למכרז בזמן שהשותף הלך לקנות לעצמו סחורה. קבענו להפגש בסוף במקומות ישיבה שלנו.

בעודי בוחן את הדברים, שאלו אותי במה אני הכי מתעניין ואמרתי שאני הכי מתעניין בחולצה שאנג'לה הביאו. בעודי מסתכל על החולצה עם כל הדברים שהחזקתי ביד (כי בדיוק הגעתי אחרי הרבה הרבה לחץ בגלל שכמעט ולא היו לנו כרטיסים!) פנה אליי יפני באנגלית ושאל אותי "תגיד, אפשר לשאול אותך כמה שאלות?" מופתע מזה שמדובר על יפני שמדבר איתי אנגלית, הבנתי שמדובר כנראה בראיון לטלוויזיה (לערוץ אנימקס, שלו שייך האירוע) והוא התחיל לראיין אותי. את התחלת הרעיון ביצעתי ביפנית. כששאלו אותי מאיפה אני אמרתי "ישראל" והם חשבו שאמרתי שאני מאנגליה (לא מבין איך זה דומה בכלל, אבל בסדר), הבהרתי ש*לא*, אני מישראל. שאלו אותי מאיפה שמעתי על האירוע והייתי כולי כזה "אה, בדקתי הופעות ובמקרה יצא שגיליתי עליו, באתי לטיול שלי ליפן רק בשביל המופע הזה", מה שממש הדהים אותם. לאחר מכן הם שאלו אותי מה אני מרגיש על האירוע, אז אמרתי "לא יצא לי עוד להסתובב פה מספיק זמן אבל זה מקום ענקי ומדהים, ואני מאמין שיהיה לי מדהים בהופעה עצמה", רק שנתקעתי שם באיזשהי מילה באמצע שלקח לי קצת זמן לחשוב עליה, אז המשכתי את הראיון באנגלית.

לפני סיום, הם שאלו אותי "מה האנימה הכי אהובה עליך?" על זה עניתי "אה, זה משתנה, אבל בעיקרון, עכשיו האנימה הכי אהובה עליי זה פנגווינדראם שבדיוק משודרת בטלוויזיה." מה אני לא אעשה כדי לגרום לישראלים להראות נאותים שרואים סדרות עכשוויות, הא? 😛

הדבר האחרון שביקשו ממני בראיון זה לעשות תנועת X מלאה ברגש (בגלל שזה ANIMA*X* MUSI*X* 2011 ולכן זה מלא ב-Xים) ולהגיד ANIMAX MUSIX! מה שעשיתי בהתלהבות יתרה והמשכתי לדרכי, לשדוד חנות של דיסקים. מה זאת אומרת לשדוד חנות של דיסקים? הייתה חנות של דיסקים שמכרה דיסקים של הלהקות שמופיעות, וככה מצאתי את עצמי קונה את הדיסקים הבאים: הסינגל של רוז היפ בולט של גראנרודאו, אלבום וסינגל של אנג'לה, בריין דייבר של מיי'ן, דיסק שירים של מיראי ניקקי (על אף שהיה עדיף פשוט את הסינגל של פיילאן, לפחות אין שם את שיר הפתיחה החדש של מיראי ניקקי X_X מה נסגר איתה?) והסינגל של מגיה של קאלאפינה. לאחר סיום הקניה שאלו אותי אם אני רוצה פוסטרים. מרוב לחץ הסתבכתי בלהגיד "לא, אני לא רוצה!" ואז כשהיא שאלה "מה, באמת?" שאלתי "רגע, בכמה?" ואחרי אי הבנה ארוכה ביננו הבנתי שזה "TADA DE" – משמע – בחינם, על זה שקניתי סינגלים שקשורים לפוסטרים. ככה קיבלתי 3 פוסטרים – 2 של אנג'לה (שתלויים לי בחדר עכשיו) ואחד של מיי'ן, וזזתי לי לעבר הקומה השניה של האולם, שם היו ממקומים הכסאות שלנו. מרוב הלחץ לא שמתי לב שיש לוקרים ולכן נסחבתי עם כל הדברים עליי לתוך ההופעה מה שהיה קצת לא נוח בזמנו.

ואז… זה התחיל. הרגע המדהים ביותר כשההופעה מתחילה ומציגים את כל האומנים, זה היה פשוט מאוד מדהים ומגניב, לראות את האומנים שאני אוהב על המסך הצדדי הגדול. היה אפשר לראות אותם גם על הבמה, אבל הבמה הייתה יחסית רחוקה ככה שלא ממש ראיתי אותם טוב. וככה ההופעה שלא ידענו את הסדר שלה בכלל התחילה. לשם התחלה עלתה על הבמה שוקו נאקאגאווה אחרי הכרזה חגיגית. היא שרה 3 שירים שלא ממש זיהיתי, אבל מי שממש סקרן מה הם היו… הנה הם עם לינקים (לשירים, לא לביצוע עצמו):
טסויוגארי – הסיום השני של בעלזבוב (שמצחיק שלא זיהיתי כי שמעתי) – שיר די טוב.
טסוזוקו סקאי – שיר מהסרט של גורן לאגן – אותו עדיין לא ראיתי.
נאמידה נו טאנה, אגאו נו האנה – השיר מהסרט השני של גורן לאגן – שגם אותו לא ראיתי.
שוקו בסך הכל די הצליחה להלהיב את הבמה מה שגרם לי להעריך אותה מאוד, אבל מצד שני, מאז השיר שהיא שרה ל-FMA, שהיה לדעתי האחד הפחות מוצלח, קצת ירד לי ממנה. על אף זאת היא הייתה ממש מדהימה על הבמה.

כדי להלהיט את הילד שכבר די להוט, בעודם מכריזים על ההרכב הבא שעולה על הבמה לפתע ראיתי את השם שחיכיתי לו, שרק בשבילו באתי בתכלס. angela, הלהקה האהובה עליי. אטסקו וקאטסו עלו על הבמה וישר פצחו בשיר שרק בגללו ראיתי את שיקאבאנה הימה, Beautiful Fighter, שיר הפתיחה של העונה הראשונה של הסדרה המדוברת ואני פשוט נעמדתי וקפצתי באושר בעודי רוקד לשיר המדהים ומזמר אותו. השותף כמובן ירד עליהם אבל התעלמתי מההערות שלו לחלוטין.
לאחר מכן הם דיברו קצת ואמרו "עכשיו זה השיר האחרון שלנו!" מה שבהמשך הסתבר כשקר וכזב, אבל עדיין, אטסקו דיברה קצת עם הקהל והלהיבה אותנו בקשר להופעה והכל ולמעמד שביוקוהאמה ארינה. לבסוף הם ביקשו מכולם להרים את המגבות שלהם, לרוע המזל לא היה לי מגבת מה שקצת אכזב אותי (ביפן משתמשים במגבות בצורת צעיפים בשימוש שאנחנו עושים לצעיפים, למקרה שתהיתם). אני והשותף ציפינו כבר לשיר Aoi Haru מהסדרה Seitokai Yakuindomo, שלא ראיתי אבל מכיר רק בגלל השיר.
במקום זה הם הטרילו ושרו את שנגרי-לה, השיר פתיחה המקורי של פאפנר, אחד השירים של אנג'לה שאני הכי אוהב, מה שהשאיר אותי בהלם מטורף. קפצתי לי כאילו יש לי מגבת ביד והתלהבתי בטירוף.

לאחר מכן הם ירדו מהבמה וכבר הרגשתי שהאנימקס עשה את שלו, אם רק הייתי יודע מה יקרה בהמשך שלו… עלו ראם ביחד עם איאמי ששרו שיר שאני לא מכיר בשם FREEDOM מבטל ספיריטס הירוז, שזאת סדרה לילדים מ… עונה קודמת? אני חושב? על אף זאת, השיר ממש טוב!

לאחר מכן עלתה על הבמה קאוואנו מארינה ששרה את שיר הפתיחה של איי צ'אנל, Morning Arch, אליו לא כל כך התחברתי, ואחר כך היא הלהיבה את הקהל וצחקה על זה שהשם שלה KAWANO MARINA נשמע כמו YOKOHAMA ARINA, שזה סימן לעד כמה היא צריכה לשיר ועד כמה זה אירוע מיוחד וכדומה. זה היה קצת מצחיק לשמוע את הנאום ההוא.

מאוכזב מהרצף של זוג השירים שלא הכרתי לפתע זה התחיל. המנחה החמודה הגיעה משום מקום והתחילה לדבר על זה ש"הגיע הזמן לעבור לחלק אחר לגמרי של ההופעה! בחירות הקהל!!!" ולפתע התחיל על המסך להופיע בחירות הקהל. לרוע המזל, אני לא יכול להראות לכם את זה פה כיוון שהקאברים לא עלו, אבל בתקווה שאם חלק מהקאברים כבר קיימים אעלה אותם בפוסט הבא בסדרה, שידבר על החלק השני של ההופעה.

הראשון בסדרת הקאברים היה של מיי'ן, שעלתה והתחילה לשיר את… אני מסתכל על המסך, רגע, מה זה השיר הזה? אורפאוס? מאוטה נו פרינס סאמה? זה אחד מבחירות הקהל? כן. מיי'ן באמת שרה את השיר הזה מאוטה נו פרינס סאמה, והביצוע היה מדהים, לא היה אפילו מה להשוות אותו לגרסא המקורית של מיאנו מאמורו. לרוע מזלי לא הכרתי את השיר כזה טוב, אבל זה עדיין היה קאבר מדהים.

לאחר מכן עלתה פיילאן, שכמו שאמרתי, ערכי אליה בקאברים קצת ירד מאז הקאבר שלה לשנגרי-לה (שהיה מקודם) ביחד עם מיי'ן בזמנו, אבל הפעם היא שרה שיר אחר לגמרי, שיר שבטח אף אחד חוץ ממני לא מכיר כאן, וזה Anata Dake Mitsumeteru, שיר הסיום הראשון של סלאם דאנק, שהיה השיר שהכי אהבתי מהסדרה וכנראה אחד השירים האהובים עליי. הביצוע של פיילאן היה די טוב מה שבכלל שימח אותי והקפיץ אותי עד לגג, ממש כמו בקשה פרטית שכזאת.

לאחר מכאן פיילאן נשארה על הבמה ביחד עם אייאמי ועוד זמרת שלא הכרתי והם עשו קאבר ממש לא משהו של ג'וינט מהעונה השניה של שאקוגאן נו שאנה, הביצוע היה כל כך לא משהו שאני אפילו לא אטרח לדבר עליו.

לאחר מכן הימקה עלתה על הבמה ושרה שיר שבכלל לא הכרתי, השיר אדסו א פורטונה מRecord of Lodoss War. את השיר הזה בשונה לשאר השירים אשכרה יש ביוטיוב בביצוע של הימקה, ככה שאני אתן לכם לשפוט. זה היה שיר שקט אז היה קשה לי להתחבר אליו אבל אני חושב שהביצוע די מוצלח בסופו של דבר.

לאחר מכן אנג'לה, השקרנים האלו, חזרו כדי לעשות קאבר של השיר Kimi no Shiranai Monogatari, שיר הסיום של באקהמונוגאטארי. באותו שלב הרגשתי די רע כי זה שיר ממש יפה אבל ממש לא הכרתי אותו, מה שהקשה עליי מלהנות מלשמוע את הלהקה האהובה עליי שרה את השיר. אני עדיין מחכה שהקאבר יעלה לרשת כדי שאוכל להנות ממנו כמו שצריך.

לאחר סוף השיר הזה המנחה באה ואמרה "מי היה מאמין, כמה בנות יש פה! אוטה נו פרינס סאמה היה בין השירים שנבחרו להופיע באנימקס! מדהים!" ולאחר מכן היא אמרה "טוב, עכשיו אנחנו נצא להפסקה, נתראה אחריה." בשלב הזה יצאתי החוצה והנחתי את הדברים שלי בלוקר באזור, ואכלתי לי ארטיק וכמה דברים נוספים שהיו במחירים יחסית נוחים באזור. הייתי מאוד מרוצה מהקניה של הסטיקלייטים כי הם שימשו אותי נאמנה.

בעודי מוריד בטורנט את החלק הראשון של ההופעה כדי שאוכל להנות ממנה שוב, אצטרך לשחררכם להפעם ובלקש ממכם לחזור לפה לחלק ט', בה אמשיך לחפוש על החצי השני של ההופעה, שהיה ארוך יותר מהחצי הראשון בהרבה.

עד כאן להיום, פוסטים נוספים כבר בדרך,
אה, וגם, מזל טוב לסתיו סטוצ'י על יום הולדתה ה-17!
אורי מרקוביץ'.