והנה הגענו לחלק ו' של הטיול שלי ליפן. היום הסיפור יתרכז בעיקר בביקור הקצר שלנו לדאיבה וגם בבילוי ערב שלנו ברחבי אקיהאבארה! (סיימנו יום בפוסט אחד?! NO WAY!)
בינתיים אתמול התפרסם פה פוסט של רשימות סיכום לשנת 2011 שלי, ככה שכדאי להכנס ולקרוא, ואם לא יצא לכם, תצביעו בסקר. בנוסף לזה אתם מוזמנים להכנס לתוכן עניינים היחסית מעודכן שלנו.
אם אהבתם את הפוסט, תשאירו תגובה ותחלקו אותו עם חברים.
והנה רשימת הפוסטים הקודמים על הטיול שפורסמו בבלוג, למי שלא יצא לקרוא:
הקדמה
חלק א'
חלק ב'
חלק ג'
חלק ד'
חלק ה'
הטיול הראשון ליפן – חלק ו'
היום הרביעי – ה-21.11.11
הבוקר שוב התחיל בדיון על מה אנחנו עושים במהלך היום, היו לנו תוכניות מסודרות אבל אני הצהרתי שבביקור הבא שלי ליפן אני אעלה על העץ השמיימי של טוקיו, ככה שללכת למגדל טוקיו לא כזה מעניין אותי ויותר חשוב לי לתקן את הלאפטופ. קבענו להפגש מחוץ למיראיקן, מוזיאון העתיד שבדאיבה, בשעה מאוחרת יותר.
הלכתי לי לאקיהאבארה דקות ספורות לפני הפתיחה ושוב נגלה לי אותו מחזה שנגלה לי גם יום לפניכן, ואפילו הפעם לא טרחתי לצלם! במהרה פתחו את הדלתות בשעת הפתיחה ורצתי לאזור של התמיכה הטכנית כדי לבקש שיבדקו לי את המחשב ויראו מה אפשר לעשות כדי לתקנו. מסתבר שהאחראיות הייתה בתוך הקופסא, בספרון קטן כזה ביפנית שלא היה ברור ממנו שמדובר על האחראיות. הבחור הנחמד אמר לי "או, זה בסדר גמור, הנה – קח לפטופ אחר מאותו סוג, הוא אמור להיות בסדר!" והביא לי לאפטופ אחר. הוא ראה שמערכת ההפעלה שלי באנגלית ולא ביפנית (על אף שהלאפטופ בא עם מערכת הפעלה רק ביפנית, ולכן ברור שזה לא מערכת ההפעלה של הלאפטופ) ופשוט מאוד עשה לי אנאינסטול למערכת ההפעלה כדי שאוכל להתקין את מערכת ההתקנה הזאת על המחשב החדש. לא הבנתי שזה מה שהוא עושה, מה שקצת חבל, כיוון שהתקנתי גרסא פרוצה על המחשב, מה שגרם לי להרגיש לא נוח ברגע שהבנתי, כי לא ממש משנה לי אם אותה התקנה במחשב הזה או לא, זה עדיין יעבוד.
משם יצאתי לכיוון דאיבה. דאיבה, למי שלא יודע, זה אי באמצע טוקיו עליו נמצאים כמה מהמבנים החדשניים והמוכרים מיפן, לדוגמאת מוזיאון המיראי-קן, Tokyo big Sight, בו מתקיים פעמיים בשנה הקומיקט וגם הבניין של פוג'י TV שכיכב בסדרות לדוגמאת דיג'ימון. כיוון שמדובר באי, התחבורה הציבורית המרכזית לאי עוברת או דרך גשר הקשתות או דרך קו רכבת מיוחד שעובר מעל לדאיבה, ובמקרה הזה, מדובר על הרכבת ההפוכה שכל כך רגילים לראות באנימה (הזאת שמחוברת למסילה מלמעלה ולא מלמטה).
הגעתי לתחנת שינבאשי (Shinbashi) שם ירדתי וחיפשתי את חברת הרכבת של הקו הידוע "יוריקומומה", שהוא הקו היחידי שמוביל לדאיבה מטוקיו ומקיף את כל דאיבה. כל כך התלהבתי מאיך שנראית תחנת הרכבת שהייתי צריך לעצור לרגע ולצלם את המקום.
כן, ככה נראה הכניסה לתחנת רכבת, זה לא קניון!
לאחר מכן עליתי על הרכבת, הנחתי את הלאפטופ שלי באזור התחנה, בלוקר, כדי לא להסחב איתו בכל המיראיקן, וככה עליתי על הרכבת ובדרך קראתי לי מאנגה, כיוון שידעתי שדרך ארוכה מחכה לי. על אף שהיוריקומומה לא עושה מרחק כזה גדול, הוא איטי לרמה שלוקח לו בין חצי שעה ל-40 דקות להכנס לתוך אזור דאיבה. בזמן הזה כבר הספקתי לסיים כרך מאנגה שלם, ולהתפעל קלות מהנוף.
ירדתי מהרכבת בתחנה שנראתה הכי קרובה למיראיקן ושאלתי עובד בתחנה איפה אוכל למצוא את המיראיקן, הוא הצביע לי על כיוון, וכיוון שחששתי לאחר לשותף שלי מיהרתי כל הדרך. כשהתקרבתי למיראיקן לפתע קלטתי תיק מוכר מהמרחק ורצתי לעברו והפתעתי את השותף שלי לפתע, וככה מצאנו את עצמנו נכנסים ביחד למיראיקן וקונים לעצמנו כרטיסים מגניבים (היה עליהם QR CODE לפלאפונים!!!) של מיראי-קן ומתחילים בסיור במקום.
רצינו להגיע בשעה שבה הגענו כדי לתפוס את ההופעת הדגמה של ASIMO. מי שלא יודע מי זה ASIMO, אז בקצרה ממש, טויוטה פתחו רובוט עם בינה מלאכותית יחסית די מתקדמת, והם ממשיכים לעבוד עליו ולפתח לו עוד ועוד יכולות וזה ASIMO המדובר. אפשר לראות הדגמות ליכולות הנוכחיות של ASIMO בכמעט כל מקום ביוטיוב.
רק בשלב הזה התוודענו לאופיו האמיתי של המיראיקן, המיראיקן הוא בעצם מוזיאון כדי ללמד ילדים יפנים על טכנולוגיה ולכן הרבה הורים לוקחים לשם את הילדים שלהם, ולעיתים גם בתי ספר מגיעים לשם כדי ללמוד קצת יותר על המדע.
המנחה עמדה ודיברה לילדים הרבים שישבו מקדימה והתחילה להגיד "אתם רוצים שאסימו ייצא לראות אותנו? אז תהיו חברים נחמדים ותקראו לו, בואו נצעק ביחד ASIMO! ובסוף הוא יגיע! בואו ננסה, ASIMO! ועכשיו ביחד! וגם המבוגרים, תצטרפו אלינו!!!" וככה בסוף הדלת של אסימו נפתחה ומשם יצא!!! אסימו.
הנה הוא בא!!!
ככה נראה הרובוט המתקדם בעולם
אסימו דיבר קצת ולאחר שהוא הציג את עצמו ודיבר על עד כמה הוא מגניב וכמו כולם והכל, הוא התחיל לעשות "בואו אני אכיר לכם את החברים שלי!!!" וככה הוא הראה רובוט חילוץ שיצרו כדי לעזור בלחץ אנשים ודברים ממצבים בעייתים, ולאחר מכן שאלו את הילדים "אבל מה בעצם מיוחד בכזה רובוט שמשותף גם לאסימו?!" ואחד הילדים באמת ידע שמדובר על "איזון". לאחר מכן אסימו השוויץ באיזון שלו ואת זה אתם יכולים לראות פה במשחק שבו הוא בסוף גם בעט כדור לילד שהתנדב מהקהל.
קלטו אותי! אני רובוט שעומד על רגל אחת!
אסימו זורק את הכדור ו...
השוער תופס את זה!
אחר כך הוא הלך והראה את הרובוט השני אותו הוא רוצה להציג לילדים, והפעם היה מדובר על רובוט איידול שיודעת גם לשיר וגם לרקוד על אף שהיא רובוט. הייתי בהלם מזה שבאמת קיים דבר כזה, על אף שהבנתי שהציגו אותה לפני כמה זמן בישראל אפילו. לאחר שהציגו אותה והראו קליפ שבה היא רוקדת, גם אסימו רקד להנאתו. כיוון שלא טרחתי ללמוד איך להשתמש במצלמה, תצטרכו לסבול תמונות סטטיות של זה.
למה זה קיים? ;;
אסימו באמצע ריקוד לוהט.
לאחר מכן התפצלנו לזמן קצר בעודנו מסתובבים בקומה המדוברת (למיראיקן זוג קומות מרכזיות בהן רוב התערוכות). אני הלכתי למופע שקשור לחלוקת מידע, בו בעצם אנשים מסתובבים במין מתחם שבו הרצפה מזהה תזוזה שלך, ואסור לך להתקרב לאנשים אחרים אחרת אתה מתנתק מהעולם, והמטרה היא להרכיב ביחד בקבוצה את שירו של עולם המידע שנוצר, על ידי טיול בכל מיני מטרות שמלמדות אותנו על שיתוף מידע ולאן הדבר הזה הולך. יש כל מיני תוכנות שמנתחות דברים שקורים בעולם ו… כן, מצאתי את זה מאוד מעניין באופן אישי, אבל לא צילמתי בפנים.
תראו! זה דברים על הקירות שרוקדים להם!!!
לאחר מכן הסתובבתי קצת בקומה ולאחר מכן הגעתי לעיר העתיד ב-2050. זה היה פרויקט מעניין של עיר מפוסלת שהיא כאילו עיר העתיד, ובעזרת מסך בו אתם שולטים על ידי תזוזה (כמו קינקט) אתם יכולים לטייל בעיר בעודכם נרשמים להיות חלק מתושבי העיר. במהלך הטיול שלי בעיר לפתע הופיע מולי טאבוקי מפנגווינדראם ככה שממש הייתי חייב לצלם אותו, והנה התמונה שלו!
טאבוקי, מה אתה עושה פה?!
וזאת עיר העתיד, דרך אגב.
אחרי שמסיימים להרשם לעיר מקבלים לינק באינטרנט שבעזרתו אפשר לראות מה קורה בעיר בכל זמן שהוא, קצת איבדתי את הלינק שלי, אבל זה היה ממש מגניב. הם עשו גם סקרים על "מה אנשים חושבים שחשוב בעתיד" ודברים שכאלו ו… היה די חינוכי.
משם עברנו סביב הדגם של GEO EARTH, שזה בעצם דגם ענקי של כדור הארץ שנראה שהוא בתזוזה וממש יפה, שעומד בקצה של מיראיקן. עלינו במסדרון שסובב אותו וככה הגענו למקום שבו יש תיעוד של כל האנשים שיצאו לחלל אי פעם, ויש סימון מיוחד סביב אלו שמתו. טיילנו לאורך המסדרון עד שמצאנו את התמונה של אילן רמון וצילמנו אותו רק כי ישראלי מופיע לו במיראיקן!
אילן רמון ז"ל ושאר חברי המשלחת
וזה GEO EARTH, ד"א
לאחר מכן המשכנו לנו להסתובב בקומה ההיא, היה שם תערוכת מסע בחלל שהסבירה על איך המעבורת הבין לאומית בחלל בנויה, איך אנשים בחלל חיים ושאר תופעות אחרות שקשורות לחלל, ובנוסף לזה היה דגם קטן שהדגים יחסי גודל בין כוכבים שונים במערכת השמש.
אז זה היחס האמיתי בגדלי הכוכבים...
חוץ מכל זה, היה גם פינות על פלאי הטבע ועל מחלות והעברת מחלות תורשתיות וגם על חקר המוח ובסופו של דבר היה מקום די מעניין ומעשיר, על אף שרובו היה ביפנית. לשם סיום, רצינו ללכת לראות איזשהי הדגמה שהייתה אמורה להתחיל באזור הזמן ההוא, ולכן ביקשנו להכנס אליה אך אמרו לנו שא' ההצגה ביפנית בלבד וב' יש רק כרטיס אחד. אני לקחתי את הכרטיס ונכנסתי להדגמה של איך היקום נראה בעבר ובהווה, זאת הייתה הצגת סרטון ממש יפה ומושקעת, רק חבל שהתלת מימד עם העייפות המצטברת שלי גרמה לזה שנפלתי לישון ברובה…
לאחר סוף ההרצאה ולאחר שאכלנו לנו אוכל מעובד חלקית (אכלתי קארי מסחרי, היה הרבה פחות טוב מהקארי שאכלתי ביום הראשון של הטיול) במזנון של מיראיקן, יצאנו ממיראיקן והתחלנו להסתובב לאורך אזור דאיבה. בשלב הזה יצא לי לצלם כמה תמונות של דברים שראינו בדרך, כמו נגיד בניין פוג'י טיוי, שלרוע מזלנו היה סגור באותו יום ולכן לא נכנסנו אליו, או תצוגה מרחוק של טוקיו ביג סייט, שהיה כל כך רחוק מאיתנו שלא היה לנו טעם ללכת עד אליו, אבל אפשר לראות אותו טוב מאוד בתמונה.
ככה נראה המבנה של פוג'י טיוי.
טוקיו ביג סייט מרחוק. כזה ענקי.
משם הגענו למרכז מסחרי קטן שהיה באמצע דאיבה שהיה בו תצוגת מכוניות גדולה שהייתה סגורה, ועוד מספר חנויות. חנות… אופנה? חנות נוחות ומקדונלדס. בזמן שהשותף הלך וקנה לעצמו אוניגירי בחנות נוחות והסתבך מאוד עם לאכול אותו (כי האצה באה מופרדת מהאורז, אבל על זה אני ארחיב בחלק השני של היום החמישי ולא עכשיו…) אני נכנסתי למקדונלדס כי החלטתי שאני חייב לנסות לפחות פעם אחת לאכול במקדונלדס ביפן.
נעמדתי מול המוכר והתחלתי להרכיב את ההזמנה שלי. ביקשתי צ'יפס וקולה זרו בגדלים של לארג' ודאבל מק רויאל בלי גבינה, ולאחר מכן קיבלתי חשבון של 33 שקל. הייתי בהלם מהמחיר הנמוך בטירוף, אבל כשקיבלתי את המנה הבנתי למה. הגודל של הלארג' בארוחות מקדונלדס שקול לגודל של המדיום אצלנו, והדאבל מק רויאל היה בגודל של ההמבורגר מארוחת הילדים, רק עם 2 קציצות בשר במקום אחת. מאוכזב מהאוכל סיימתי את המנה הקטנה ולאחר מכן יצאנו לנו משטחי דאיבה.
הדרך חזרה לקחה לנו הרבה זמן, כמו שאפשר לצפות, ומשם הלכנו בחזרה למלון, מחכים לחלק הבא של הטיול, שהיה הליכה לאקיהאבארה כדי לבלות עם בחורה שפגשנו במטוס ועם נוגוצ'י.
בסוף, יצאנו מהמלון רק כשנוגוצ'י התפנה והיה כבר שעה יחסית מאוחרת, והלכנו לאקיהאבארה שם נפגשנו עם הבחורה. בזמן שחיכינו לבחורה נוגוצ'י קנה לי מלון פן במאפיה שליד יודובאשי קאמרה כי הוא אמר לי שהיא מאוד איכותית, וגם במקביל סיפר לי שהוא עבד על כתבה בדיוק על הויז'ואל נובל של סטיינס;גייט מה שגרר אותנו לדון בסדרה ולזה שגיליתי שלא ידוע בדיוק את מיקום המעבדה המדויק, אלא רק מיקום מוערך.
כשכולם התאספו, עלינו לקומה השמינית של יודובאשי, שם יש מסעדות, והלכנו לאכול במסעדת סושי משפחתית עם פס נע. אכלתי כמה מההמלצות של נוגוצ'י לדברים שהם כשרים. יצא לי לטעום איקורה (ביצי דגי סלמון – דווקא טעים!) ונאטו (שזה מין פולים מסריחים כאלו) שהיה לזה טעם בסדר, ואף לגלות שכשזה מגיע ליפן, מסתבר שלאכול ניגירי טונה זה באמת טעים הרבה יותר מאשר לאכול ניגירי סלמון.
בנוסף, על הפס הנע, כיוון שזאת הייתה מסעדה משפחתית, היו גם קינוחים מה שהיה מאוד מצחיק. יצא לנו לטעום גם תה ירוק שמוגש ליד השולחן בעזרת אבקה, מה שהיה ממש מעניין, וככה חווינו סושיה פשוטה ביפן. לרוע המזל לא הבאתי את המצלמה ולכן רק אנשים אחרים צילמו, אבל אין עליי את התמונות המדוברות.
לאחר שסיימנו את החוויה במסעדה, הלכנו לקאראוקה ביחד. בשל חוסר בזמן נכנסנו לקאראוקה למשך שעה. נוגוצ'י לקח אותנו לבית קאראוקה הכי גדול לחובבי אנימה, שם אפילו יש שישה חדרי נושא על אנימות שונות. החדר היחידי שהיה פנוי היה החדר של באקומאן, וככה מצאנו את עצמנו שרים בתוך חדר בסגנון באקומאן, שעל הקיר יש ציורים כאילו יש מאנגות של JACK וכדומה על הקיר, על אף ששום דבר לא באמת היה אמיתי מה שהיה מבאס.
שרנו לנו הרבה שירים והיה ממש מגניב לראות איך נראה קאראוקה אמיתי ביפן, עם המסך שבו הטקסט עובר. נוגוצ'י התלהב מזה שהצלחנו לשיר רק על ידי לקרוא את הטקסט מהמסך. שרנו לא מעט שירים בתורות והיה ממש נחמד. היה מצחיק לשמוע את נוגוצ'י שר את השיר פתיחה של לאקי סטאר, ובסוף גם עשינו כולנו ביחד ביצוע של Butterfly מדיג'ימון, כיוון שכולנו הכרנו את השיר.
לאחר שסיימנו עם הקאראוקה, נפרדנו מהבחורה וחזרנו למלון, שם פיתחנו שיחה ארוכה על מיליון דברים כמו צבא וכדומה (אמרתי לנוגוצ'י שכשאני נכנס לקניון ביפן ואין אף שומר שבודק לי את התיק בכניסה אני מרגיש פחות בטוח מבארץ) והיה מעניין לדון על כל הדברים האלו בעיקר ביפנית.
לאחר מכן התקפלנו לנו והתכוננו לקראת היום הבא שלנו, שעליו תשמעו כבר בפוסט הבא בסדרת הפוסטים!
שווה לחזור בימים הקרובים, כיוון שיהיו עוד פוסטים בנושא אנימה פה, ואם אהבתם, תשאירו תגובה ותחלקו עם חברים דרך פייסבוק וכדומה.
שלכם,
אורי מרקוביץ'
