הטיול הראשון ליפן – חלק ג'

עכשיו אנו מגיעים לחלק ג' של הטיול הראשון שלי ליפן. היום אני אסיים את חוויות היום השני ואגיע אפילו להופעה של ג'אם פרוג'קט בערב, אספר קצת על ג'אם פרוג'קט ועל שאר שטויות, בקיצר, יהיה מגניב ושווה קריאה.

ראשית אבקש סליחה כי שברתי את הקצב הקבוע בשל העובדה שאתמול היה לי יום עמוס יתר על המידה.
אך כמובן, ברוח קצב העדכונים המהיר עד מאוד שלי בתקופה האחרונה, לפני שלוש ימים פרסמתי חלק שני של התחלת עונת ינואר 2012 ככה שלמי שעדיין לא יצא לקרוא, שווה להכנס לשם ולקרוא ולהנות. באופן כללי אני תמיד שמח לשמוע פידבקים על סיקורי החוויות שלי כדי לאפשר לי לפרט ולדבר על הדברים שהכי מעניינים אתכם בקשר לזה, אולי להרחיב על משהו נוסף ודברים שכאלו. להזכירכם – מתוכנן כי בימים הקרובים עדיין יהיו הרבה פוסטים, ככה שיש בשביל מה לחזור ולהתעדכן.
מי שרוצה לראות פוסטים ישנים יותר מוזמן להכנס לתוכן עניינים המעודכן שלנו.

והנה רשימת הפוסטים הקודמים על הטיול שפורסמו בבלוג:
הקדמה
חלק א'
חלק ב'

הטיול הראשון ליפן – חלק ג'

היום השני – ה-19.11.11 – המשך

בשלב זה של היום, כשהשעה הייתה כבר שתיים בערך, חזרנו להיכל התרבות כדי לראות האם יש אנשים שבאו להופעה של ג'אם פרוג'קט והאם נצליח לקמבן לעצמנו כרטיסים ואולי המכירה התחילה מוקדם יותר. ידענו שהמכירה אמורה להתחיל בארבע וחצי, אבל אתם יודעים, תמיד אפשר לקוות בנושא.

הגענו להיכל ושם גילינו שבמתחם של "ההיכל המרכזי" כבר הגיעו לא מעט אנשים, רובם בני נוער דרך אגב, כדי להיות בהופעה של ג'אם פרוג'קט. אם לדייק, לא בדיוק בהופעה של ג'אם פרוג'קט… בשלב הזה של היום הם עדיין באו רק כדי לקנות מרצ'נדייז של ג'אם פרוג'קט. אם אתם תוהים מה מוכרים במרצ'נדייז של ג'אם פרוג'קט, צילמתי זוג תמונות של המצב הזה כדי שתראו.

מוכרות מרצ'נדייז של ג'אם פרוג'קט בכניסה לאולם

מגוון דיסקים למכירה לפני ההופעה. בעיקר דיסקים של שירי דב"ז

בסוף יצאתי משם עם חולצה בה אני משתמש ביום יום. הבעיה הייתה שלמידה שאני הייתי צריך (XXL) לא היו חולצות בצבעים שרציתי, שהיו שחור ו… נראה לי כחול ככה? ולכן נאלצתי לקנות חולצה בתורכיז. חוץ מזה קניתי גם מחברת נחמדה ושקלתי לקנות דיסקים כי היו מגוון דיסקים מעניינים לקניה (לדוגמאת דיסק של קאבר שג'אם פרוג'קט עשו לשיר פתיחה של לאקי סטאר) אבל כיוון שלא מצאתי דיסקים של מאסאמי אוקוי, אותה אני מעריץ, לבד, לשירים לדוגמאת Rinbu Kakumei מאוטנה או Shuffle מיו-גי-או (לינקים באזכור הבא) וויתרתי על לקנות דיסקים.

החולצה שקניתי בהופעה, זה כזה מגניב ללכת איתה! אז מה אם אף אחד לא מבין?

לאחר שהבנו שלא נצליח להשיג כרטיסים כרגע ועלינו לקנות אותם רק בארבע וחצי, החלטנו לצאת לקנות אוכל ולחזור אחר כך לתור, כי מה שאכלנו בבית תה לא באמת נחשב כאוכל משביע ומזין. בשלב הזה הגשם הכבד המשיך ויצאנו לרחוב הקרוב רק כדי לגלות שבשל הגשם כל החנויות סגורות, גם המאפיה שרציתי, וגם כל מסעדה שאפשר לחשוב עליה. היו חנויות פתוחות אבל מעטות.

אבודים הסתובבנו ברחבי שיזואוקה בחיפוש אחר מסעדה פתוחה שתגיש אוכל שאנחנו רוצים במחירים נוחים ושהיא פתוחה, ובסוף, לאחר שכמעט איבדנו את דרכנו, שאלנו איש בבגדי עבודה זוהרים ירוקים שהחזיק שלט עליו היה כתוב סנובה (Cenova) איפה נוכל למצוא מסעדות, הוא אמר לנו "אני לא יודע ממש איפה אפשר למצוא אותם פה, אבל אני יודע שבקניון סנובה שנמצא כמה דקות מכאן יש מסעדות, אז אתם יכולים ללכת לשם." הודנו לו והמשכנו בדרכנו, וכמובן שהייתי צריך להסביר שהבחור ביצע את עבודתו כי הוא בעצם עבד בלהדריך אנשים על איך להגיע לסנובה, ככה שהוא כרגע גרם לזוג אנשים להכנס לסנובה.

נכנסנו לקניון, מדובר על קניון גדול, לא ענקי, אבל גדול, בגובה 5 קומות. בשלב הזה נחשפנו לקיומו של "עוטף מטריות", מכשיר שאליו דוחפים את המטריה והוא שם עליה ניילון. מכשיר יעיל שבשלב ההוא לא ידענו איך להשתמש בו.

הטיול בקניון היה מצחיק, לקח לנו זמן להבין איפה אפשר לקנות אוכל, כי זה היה בקומה העליונה. בינתיים אני הייתי גאיג'ין ענקי עם מעיל ענקי שמכסה משהו שגורם לכרס שלי להראות ענקית, כולי נוטף ממים, ומסתובב חופשי בקניון שהרצפה שלו ברוב המקומות דמוית שטיח. אתם יכולים לנחש איך הרגשתי, טוב בהחלט לא מתאר את ההרגשה שלי מאותו רגע.

הגענו אחרי סיור ארוך לקומה העליונה וניסינו להבין שם מי נגד מי, עברנו על כל המסעדות שהיו שם וגילינו שרובם מסעדות יקרות. רציתי לשבת באחת המסעדות היקרות אבל בסוף הגענו למסעדה הכי זולה, שם במהרה גיליתי שבתור שומר כשרות אין לי כלום לאכול. הסתפקתי לאותה ארוחת צהריים בניגירי סלמון ואדמהמה ועם זה בבטן, בלחץ רב, חזרנו במהרה להיכל כדי שנוכל לקנות את הכרטיסים ולהגיע להופעה!

נעמדנו בתור, כמו ישראלים טובים, אנחנו אלו שפתחנו את התור באזור שלוש וחצי, כן, כל כך מיהרנו, ועמדנו שם בצורה קנאית ועשינו תורניות על מי עומד מתי, כשמישהו צריך לשירותים השני מחכה בתור. בזמן הזה ניסינו להשיג קצת אינטרנט מהאנשים בסביבה, אבל המאמצים לא נגמרו בטוב.

בסוף הצלחנו לקנות כרטיסים, כי היינו ראשונים בתור (אלא מה?!) ונעמדנו בתור להיכנס לאולם שהיה די ארוך. בחמש פתחו את השערים ומצאנו את עצמנו בפנים. כמובן שלפני שנתנו לי להכנס לקחו ממני את המצלמה כדי שאני לא חס וחלילה אצלם תמונות מההופעה עצמה. היינו בקומה השניה, בשורה הלפני אחרונה, משמע, כמעט הכי רחוק שאפשר מהבמה, אבל בגלל שהאולם לא היה כזה גדול הצלחנו לראות את ג'אם פרוג'קט בצורה מעולה.

וככה ישבנו וחיכינו שתתחיל ההופעה. ישבנו שם שעה לפני תחילת האירוע ופשוט מאוד שיחקנו לנו בפלאפונים קצת ועשינו שטויות. גילינו שיש כמה רשתות אלחוטיות מחוברות ובניסיון להבין מה מקור הרשתות האלחוטיות, גילינו שזה כמה אנשים שמשחקים בפספ שלהם משחק קבוצתי, מהצד ראיתי שמדובר במונסטר האנטר.

וככה הכריזו אחרי השעה שישבנו שם, ישנו, קראנו מאנגה ועשינו דברים בסגנון, בזמן שאני עדיין כולי רטוב מהיום הגשום בלי המטריה, כי המופע הולך להתחיל. הסתכלנו קדימה וחיכינו שג'אם פרוג'קט יכנסו, ובמקום זה התחיל סרטון ענקי של שיר, שיר באנגלית מעוותת בו ג'אם פרוג'קט פתחו את ההופעה וסוג של הודו לאלו שבאו ושרו על זה ש"אנחנו אוהבים שירי אנימה, ברחבי העולם" וכדומה.
בשלב זה שמנו לב שיש לאנשים סטיקלייטים אבל לא ידענו מאיפה, ורק אז הבנו שהיינו צריכים לקנות את הסטיקלייטים לפני המופע וכי לא מחלקים אותם חינם כמו שחשבנו.

לאחר סוף השיר לפתע ג'אם פרוג'קט בכבודם ובעצמם עלו על הבמה, ויכולנו לראות אותם באמת מולנו. אחרי שהם שרו שיר אחד הם ביצעו הצגה של עצמם ואמרו כמה מילים והודו לנו על זה שאנחנו באים.

הירונובו קאגהיאמה, מנהיגה של ג'אם פרוג'קט והבחור ששר בין השאר את רוב השירים מדרגון בול זי, כולל Chala Head Chala, הציג את עצמו ראשון. הוא מכונה TONO (מנהיג) בפני שאר הקבוצה.
מאסאאקי אנדו, שצוחקים על רוח החיים שלו ועל אהבתו לעמוד על מוניטורים ולהתלהב, ידוע בעיקר בשל יכולתו המוזיקלית הגבוהה וחברותו בג'אם פרוג'קט.
הירושי קיטאנאדי, שמוכר בעיקר על שירו We Are מהסדרה וואן פיס. במהלך כל ההופעה ירדו עליו שהוא נראה קצת חולה ומוזר מה שמאוד הפריע לו.
מאסאמי אוקוי, הבת היחידה בקבוצה כרגע המוכרת בשירים כגון Kakumei Rinbu מאוטנה וShuffle מיו-גי-או. היא בקושי מדברת אבל יצא לה לדבר לא מעט במהלך ההופעה.
והאחרון וחביב הוא פוקויאמה יושיקי, המוכר בעיקר בשירו Makka na chikai מהסדרה בוסו רנקין, עליו צוחקים על חברותו בפייטר בומבר, הלהקה ששרה בסדרה מקרוס 7 (שם הוא דרך אגב "הקול השר" של הדמות הראשית), וקלות גם על אהבתו לשיר עם מיקרופון מחובר למקל נייד. "יושיקי שבר את המקל ולכן הוא מסתובב עם זה עכשיו".

תקצרתי לכם בערך את הדינאמיקה הקבוצתית שהלכה בהופעה, כי במשך חלק לא קטן מההופעה, בערך שליש מההופעה, הם דיברו ולא שרו. את רוב השירים לא הכרתי והם יצאו להפסקות הרבה פעמים, אם זה הפסקות דיבור, הפסקת קאראוקה (היה שיר אחד שנתנו לקהל לשיר, שיר בשם "המושיע בחשכה" שנמצא למטה) אותו הקהל שר בשמחה, אני לא הכרתי את השיר אבל המילים היו על המסך ביפנית, אותה הצלחתי לקרוא רוב הזמן בשמחה, או שהם יצאו להפסקת ירידה מהבמה, שבמהלכה כל הקהל התחיל לצעוק לפתע "MOTTO MOTTO" (עוד ועוד), לא הבנתי על מה מדובר אבל הצטרפתי לצעקות. הבנתי שזה איכשהו קשור לשיר כלשהו.

במהלך ההופעה הם שרו שירים שלהם שאהבתי על אף שאת הרוב לא הכרתי וממש שימח אותי לשמוע. השירים שהכרתי היו שירים לדוגמאת VANGUARD מקארדפייט! וונגארד וMaxOn מסופר רובוט וורז OG, את שניהם הם שרו אחרי כמה ירידות מהבמה מה שגרם לי לחשוש שאולי הם לא יספיקו לשיר את השיר. כשהם שרו את השירים הבנתי מי שר מתי, ולכן ממש שמחתי לראות את הופתעת הלייב של השיר. מלווים פה השירים שהזכרתי.

כל ההופעה רעדתי מהקור אבל בעיקר מההתרגשות, מה שגרם לי לאושר רב.
אחרי זמן מה של הופעה גיליתי שליד הבמה ישנם אנשים שעובדים שעומדים ומחזיקים חבל כדי שהאנשים שיושבים בשורה הראשונה (או עומדים ומעודדים) לא יעלו בטעות לבמה. הצחיק אותי לגלות שבאמת יש אנשים שעובדים בעבודה שכזאת.
בשלב מסוים הם התחילו לנגן שירים מה שהיה קצת מוזר, אבל גם חביב. לאחרונה הם התחילו לבצע קטעים בהם הם מנגנים בעצמם, בסגנון יותר שקט שכזה, היה מעניין לחוות את זה בעצמי.

כשהגיעה סוף ההופעה הם שרו את שיר סגירת ההופעות שלהם, SKILL, בו הם מפגינים את יכולתם ומבקשים מאנשים להצטרף לשיר.
בין השאר יש קטע שבו מאסאאקי אנדו קופץ קדימה וצועק "I can fly, you can fly, we can fly! Motto Motto!" והקהל מצטרף לקטע קריאות של מוטו מוטו.

לאחר זה הם הודו לכל מי שבא וירדו מהבמה ובזה ההופעה נגמרה. יצאנו מהאולם והיה תור ארוך קרוב ליציאה של אנשים שרצו להקליט הודעת תודה לג'אם פרוג'קט. אנחנו חששנו שנאחר לשינקנסן האחרון ולכן יצאנו במהרה וקנינו לעצמנו שתייה בפינת הרחוב.

לאחר מכן חשבנו על איך עלינו ללכת ונמצא רעיון גאוני, לעקוב בצורה מחשידה קלות אחרי כמה מהיפנים שנראה שהלכו בכיוון הכללי של התחנה. בעודנו עוקבים אחריהם ומקשיבים לשיחה שלהם חלקית, גילינו כי קיימת דרך מהיכל התרבות לתחנת שיזואוקה בלי שירד עלינו גשם, שעוברת דרך כל מיני מעברי רכבת וכדומה, וקצת הצחיק אותנו לגלות שפספסנו את הדרך הזאת.

משם הגענו לשינקנסן והיה לנו עוד זמן קצר לפני הרכבת האחרונה, לכן קפצתי לחנות הנוחות הקטנה בתחנה כדי לקנות לעצמי משהו לאכול. היה מבחר קטן ולכן לקח לי הרבה זמן להחליט מה אני רוצה (כי לא היה שום דבר מעניין), ובזמן הזה ראיתי זוג בנות שנראו בגיל תיכון (יכול להיות שהן גם לבשו מדי בית ספר? לא זוכר כבר) שהתחילו לדבר על גברים ועל זה שאחת אמרה שIKEMEN (גבר נאה) בן 30 התחיל איתה לפני כמה ימים ודיברו על הבחורים שהם מחפשים ועל חוויות עם בחורים, ואני כולי כזה "למה השיחה הזאת מתרחשת לידי?" כנראה הן חשבו שאני לא מבין יפנית, אבל… כן…

משם חזרנו הביתה בשינקנסן בזמן שאני המשכתי לקרוא עוד קצת LIFE, בשלב הזה גיליתי שהכרכים נרטבו אבל לא ידעתי עד כמה הם נרטבו, זה היה רק מאוחר יותר כשגיליתי שהכרך האחרון נהרס כמעט לגמרי.

כשחזרנו לאזור המלון החלטתי לצלם הוכחה לזה שיש הרבה מכונות שתיה כאשר מצאתי פינת רחוב עם 5 עמדות (לא מכונות שתיה) של מכונות שתיה, אבל בגלל איכות צילום מזוויעה אני לא אפרסם את התמונות האלו, מה שכן היה מעניין שצילמתי זה אמבולנס שראינו בדרך, שאני עדיין תוהה למה הוא נראה כזה… מצוקמק וישן…

ככה נראים אמבולנסים ביפן!

הגענו למלון והתייבשנו והתארגנו והלכנו לישון לקראת עוד יום מתיש של הטיול, עליו תשמעו בהזדמנות אחרת.

עד כאן להיום, בקרוב עוד פוסט על אנימה ואחריו חלק ד' של הטיול, ככה שיש למה לצפות.
אהבתם? תשאירו תגובה, תחלקו בפייסבוק ותפיצו הלאה.
שלכם,
אורי מרקוביץ'.