אם כך, נושא הטבעת הפעם מדבר על השוואה של ההתחלה וההווה שלי בקהילה. הרעיון הוא לתת לבלוגרים לדבר על איך הם ראו את הקהילה כשהם רק הצטרפו אליה ואיך הם רואים אותה בימינו.
להזכירכם זה הוא בלוג הטבעת וזה עמוד הפייסבוק של הטבעת, אתם תמיד יותר ממוזמנים להצטרף לטבעת מתי שרק תרצו, ולקרוא נושאים נוספים של הטבעת ופוסטים של בלוגרים אחרים על נושא הטבעת.
אתם מוזמנים לטייל לכם בדפים ישנים יותר בתוכן העניינים של הבלוג או בארכיון שלו.
ובינתיים אני מתעכב עם פרסומים בגלל עבודה, תזגומים, אמא"י, וגם!!! תכנון טיול פתע ליפן בשנה הקרובה, אז יש לי סיבות טובות להתעכב, אבל בואו נתחיל.
אז ועד היום
לילה של מרתון עם מחבט בייסבול ובקבוק דיאט ספרייט. אלו היו ימים.
להזכר בימים הראשונים שלי בקהילה זה די קשה, כי עברתי כבר כמעט חצי מחיי עד להיום. כש"הצטרפתי" לקהילה הייתי רק בן 11 או 12, ילד תמים שעוד אהב להסתובב עם חברים שלו מהיסודי, על אף שהם היו עושי צרות ואהבו להשתטות בהרבה הזדמנויות. באותה תקופה הקהילה התחלקה לכמה חלקים, ואני הכרתי רק את החלק הגדול שבה. הקהילה הייתה מחולקת ל"חובבי האנימה" האמיתיים, שאלו האנשים שאהבו אנימה ומאנגה וראו דברים ברשת, והיו מעל לגיל 14-15 לפחות, אם לא יותר, והחלק הגדול היה האלו שראו פוקימון ונהיו חובבי פוקימון ושרצו באינטרנט, מגיל 9 עד 14 ככה.
באופן לא כל כך מפתיע, חלק לא קטן מאותה קהילה התפתח והפך להיות חובב אנימה. אני באופן אישי התגלגלתי לי מסדרה לסדרה באותם שנים, מפוקימון לדרגון בול זי ליוגי או (שאותו כבר הורדתי ברשת כשהודיעו שהוא יצא) ומשם לקנשין, והמפולת מכאן די חלקלקה. אני מאמין שכל זה קרה כשהייתי בן 14, אבל אני כבר לא זוכר.
בשלב הזה נכנסתי לקהילת "האנימה", זה היה ב2003, ובאותה תקופה היא הייתה אנשים שעברו לשם מאותה קהילת פוקימון "אדירה".
מה אני זוכר מקהילת האנימה של פעם? אני זוכר שהייתי נוב שחשב שהוא יודע את הכל והתעקש על זה שהוא יודע יותר טוב מהרבה אנשים, ושהייתי כותב בצורה שכשאני מסתכל על זה הייתי כזה "… מה לעזאזל?" להסתכל על שיחות שלי מהתקופה הזאת די גורם לי לרצות לבכות, אבל מה שאני זוכר הכי טוב זה שהייתה קהילה חסרת כל, כל מה שהיה לקהילה זה רק את הסדרות בטלוויזיה ומדי פעם הקהילות פורומים הקטנות היו נפגשות. אני בעצמי התחלתי להפגש עם חברים שלי מהאינטרנט רק בגיל 15, כשהלכתי לחן ווייס (חבר עד יום זה) לראות אצלו היקארו נו גו (ראו תמונה), ומשם התחלתי להגיע למפגשי עזריאלי.
אני זוכר שכשראיתי את הקהילה מאוד רציתי לארגן כנס, אבל בתור ילד צעיר בן 16 לא ממש הייתי יכול לעשות שום דבר חוץ מלבקש מההורים שלי שהם בעצמם לא ששו או היו יכולים לעזור לי בנושא הזה. כשחשבתי על כנס גם חשבתי על אגודה וניסיתי לארגן משהו, אבל כמו שלא יצא כנס, גם אגודה יצאה בסוף רק אחרי כמה שנים טובות כשלירון אפריאט הגיעה ועזרה ליצור קשרים עם האגודה למד"ב ולפנטזיה, ואפשר לראות איפה אנחנו היום.
ואם אנחנו מדברים על כנסים, באותו שנים, גם בכנסים היחידים שעוד היה לקהילה שלנו ייצוג, "אייקון", הקהילות הקטנות של האנימה והמאנגה הרגישו מוזנחות… וזהו.
לחשוב על הזמנים האלו גורם לי לחשוב עד כמה כל התלונות האלו על "אבל למה הכנסים ככה ולמה הכנסים ככה!" מגוחכות, כי הקהילה הזאת, במצבה הנוכחי, היא ככה בגלל שאנשים, שאני ביניהם, הזיעו קשות כדי להוביל אותי ליציבות.
כיום, בשונה לפעם, יש אירועים כבר על כמעט בסיס חודשי בשביל חברי הקהילה, ולאחרונה זה גם מתחיל להיות יותר ויותר מחוזי, מה שמאפשר לקהילה להתפתח עוד ועוד, לרמה שכבר מאז 2005 יש לפחות 2 כנסים בשנה, והם ממשיכים להשתפר מכנס לכנס (לפחות זה מה שאנשים אמרו לי בביקורות על הכנס האחרון). המצב במעל עשר שנים שלי בקהילה השתנה בצורה דרסטית מכאן לכאן.
אני מניח שזה ההבדל המרכזי שאני רואה בעיניי. אנשים בעליי חזון צועדים קדימה ומנסים לקדם, אז אני מזמין את כולכם לנסות לתרום כמה שיותר לקהילה שרק אפשר, כי זה אחת הסיבות למה הקהילה היא כמו שהיא היום, כי יש את אלו שיתרמו מזמנם הפנוי.
עד כאן להיום, ופעם הבאה כבר דברים שיותר קשורים לאנימה ומאנגה.
אורי מרקוביץ'.
