סיקור אנימה – להגיע אליך

לפני שאתחיל אגיד שהחל מהפוסט הזה יש הצבעה בבלוג שלי על תוכנו של אחד הפוסטים. בד"כ זה יהיה הצבעה על מה יהיה התוכן של הפוסט שאחרי הפוסט הבא. אני כבר קבעתי מה יהיה הפוסט הבא, ובינתיים שמתי לכם הצבעה על מה יהיה הפוסט שאחריו – האפשרויות הם – פוסט על הסדרה "האגדה של הגיבורים האגדיים", פוסט על הסרט "העלמותה של הארוהי", פוסט על הרצאה שאני מתכנן (קצת על ההרצאה), פוסט על מאמרי ביקורת שהוא סוג של מאמר ביקורת בעצמו (קצת על מאמרי ביקורת) וגם להמשיך את הפינה השבועית בפינה השבועית 7 עליה התחלתי כבר לעבוד. ההצבעה תהיה פתוחה עד שאפרסם את הפוסט הבא שלי, ואיתו אפתח גם הצבעה חדשה. משמע – כנראה עד מחר או מחרותיים בערב.

חוץ מזה, לאחר העיצוב מחדש של הבלוג, אתם יותר ממוזמנים להכנס לתוכן העניינים או לארכיון החדש כדי למצוא את דרככם בתוך הבלוג.

הפעם במקום לסקר את עונת אוקטובר שבדיוק נגמרת החלטתי לסקר סדרה שבדיוק סיימתי לאחרונה, אל תדאגו, יהיו מספיק סיקורים גם של עונת אוקטובר, ואת שאר הממתקים שהבטחתי (כגון מאמרי ביקורת, דיונים וכדומה) אבל אני חושב שזה חשוב לתת את הסיקור שלי לסדרה הזאת כספתח לסיקור התחלת עונת ינואר הבאה אלינו (לטובה או לא לטובה, תדעו כשאסקר את התחלת העונה).

הסדרה המדוברת היא kimi ni todoke, סדרת שוג'ו חמודה שמקבלת בעונת ינואר עונה שניה, אם כך, על מה הסדרה ומה דעתי עליה? כל זה תוכלו לקרוא בסיקור, ואולי לגלות האם שווה לכם להשלים את הסדרה בשביל לראות את העונה השניה שלה (ספויילר לסיקור – שווה לכם).

לפני שאתחיל את הסיקור, אזכיר לכולם שכדאי להכנס ולבדוק את תוכן העניינים בשביל גישה נוחה יותר לפוסטים ישנים בבלוג.

Kimi ni todoke

אורך: 25 פרקים.
ז'אנר: דרמה, שוג'ו, סלייס אוף לייף.

עלילה

העלילה מביאה סוג של חדשנות לעולם השוג'ו הרחב אליו אנחנו רגילים, לפחות בכל מה שזה נוגע לשוג'ו. במרכז העלילה בחורה בשם סאוואקו שכולם מכנים סאדאקו (השם של הבחורה מהצלצול היפני) בגלל שהיא נראית כמו סאדאקו, בשל זה גם כולם מפחדים ממנה ואין לה חברים בכלל. ישנן אגדות שכל בן אדם שהיא רואה נהיה חולה, מאבד את המזל שלו ושלל דברים.
בדרכה ליום הראשון של התיכון היא פוגשת בחור כה רענן ובטוח בעצמו שמבקש הנחיות לאיך להגיע לתיכון בו היא לומדת, כי גם הוא לומד בתיכון הזה, היא נותנת לו הוראות והם נפרדים לדרכם.
הבחור הזה לומד איתה בכיתה ושמו הוא קאזהאיה, במהרה סאוואקו מוצאת את עצמה אומרת לקאזהאיה שהיא מאוד מעריכה ומעריצה אותו, קאזהאיה שחושב שזאת אמרה לו שהיא מחבבת אותו מסכים לבקשתה, רק כדי להבין שלא כך הדבר. וככה נמשכת לה הקומדיה של הטעויות בין השניים, בזמן שסאוואקו מבינה את רגשותיה והרגשות של קאזהאיה רק הולכים ומתחזקים. הקשר ביניהם יוצר הרבה קשרים חדשים מסביב וגורם לסאוואקו להרוויח שתי חברות חדשות, אבל קאזהאיה הוא בחור מאוד פופולרי ולכן בדרך מובטחות גם מספיק אויבות.
אז מה שונה? הבחורה הראשית היא מרכזה של בריונות בחלקים לא קטנים של הסדרה, והיא מתחילה בכלל מנקודה של דחיה מוחלטת של החברה כלפיה, וזה רק ההתחלה של הרעננות בסדרה הזאת, האישיות של סאוואקו המסוגרת שלא רגילה לחברים והאישיות הרעננה והקלילה של קאזהאיה רק משפרים את מערכת היחסים המתפתחת ביניהם ואיתה את כל הסדרה.

ציון: 10 (כדי ששוג'ו יגיע לאנימה הוא חייב לרגש ברמה כזאת או אחרת, העלילה של קימי ני עשתה את זה טוב מאוד)

דמויות

בסדרה יש חמש דמויות ראשיות ועוד מספר דמויות משניות, כאשר בשל העובדה שמדובר פה על סדרת שוג'ו רוב העלילה היא פיתוחי דמויות אחת אחרי השניה. הדמויות בשל עצמן יוצרות גיוון מעניין בסדרה – יש לנו את הדמות הראשית, סאוואקו, שאנחנו רואים איך מבחורה חסרת חברים הופכת להיות בחורה מאוד חברותית. מולה יש לנו את קאזהאיה, דמות מאוד חברתית וקופצנית שלאט לאט אנחנו לומדים להכיר מרחב גדול של צדדים בקשר אליו, ובהם גם את החסרונות שלו ואת הרגשות שלו כלפי סאוואקו. ככל שהסדרה נמשכת ככה קל לנו להתחבר יותר לדמות שלו.
כדי להוסיף לזה, יש לנו את "החבורה", שמורכבת מ-2 החברות הקרובות של סאוואקו, צ'יזורו הטומבוי ואייאנה הנשית, והבחור הנוסף ו"הלא קשור", ריו, שמשחק בייסבול ודי אדיש רוב הסדרה. הקשרים בין החבורה הזאת וההתפתחות שלהם, חיי האהבה של צ'יזורו וכמובן שגם חיי האהבה של סאוואקו וקאזהאיה יוצרים ביחד אווירה מעולה מדמויות שגורמת לך להרגיש מחובר ונרגש בכל התפתחות עלילתית חדשה.
ואפילו דמויות משניות שמגיעות לביקור לסאגה כזאת או אחרת – לדוגמא בחורה יפה מאוד שהייתה מאוהבת בקאזהאיה מהחטיבה ומנסה עדיין לגרום לו להתאהב בה, מקבלים מרכז ופיתוח שראוי למעמדם.

ציון: 10 (כן, לדעתי מגיע לדמויות מהסדרה 10, הן בנויות ומפותחות היטב)

אנימציה

על אף שהאנימציה היא לא המרכז של הסדרה היא זורמת וטובה. יש קטעים בהם כחלק מהאווירה הדמויות מצוירות בדרך מינימליסטית וחסרת כל פרטים, אבל בשל העובדה שזה עניין של אווירה אין מה להסתכל על זה לרעה, כי בסופו של יום זה תרם מאוד וגרם לי להבין את המעבר בין הסצנה הרצינית לסצנה ההומוריסטית. העובדה שחלק מהסצנות מתרחש ברקע לבן מטושטש (כמו פלאשבאק) שימח אותי מאוד והעלה בקצת את הערך של האנימציה בסדרה. אבל מדובר פה על סדרת שוג'ו רומנטית, ככה שלא באים אליה בשביל האנימציה. בקטעים שהיה צריך הרבה אנימציה היה שימוש באנימציה כמו שצריך, וזה מה שחשוב.

ציון: 10 (שוב, הכל יחסי לעובדה שמדובר בשוג'ו רומנטי)

פסקול

כשמדברים על פסקול של סדרה דבר ראשון צריך לדון על שירי הפתיחה והסיום. שיר הפתיחה ושיר הסיום של קימי ני טודוקה היו מושלמים לאווירה של הסדרה, זוג שירים רגועים, השיר פתיחה הוא שיר קליל ונחמד, ששר גבר, שמדבר על הרגשות שלו על הזמן שהוא מבלה עם בחירת ליבו. השיר סיום הוא שיר ששרה בבחורה והוא יותר עצוב, המלודיה שלו גם מדגישה את זה, והרעיון שלו הוא "בבקשה תמצא אותי", מה שמתאים מאוד לאווירה של הסדרה. מכאן, שבלי שום קשר לזה שזוג השירים יפים וטובים, הם גם מאוד מתאימים לאווירה של הסדרה – הפתיח שמייצג את קאזהאיה והסיום שמייצג את סאוואקו, וזה בלי לדבר על העובדה שבהרבה פרקים שיר הסיום משתלב לתוך סוף הפרק מעולה.
גם בלי זוג שירים מעולים, הסאונדטרק טוב, המנגינות מאוד עוזרות להתחבר לסצנות ולאווירה הקלילה אך רצינית של הסדרה. לאחר צפיה בסדרה לשמוע חלקים מהסאונדטרק מעביר בי זכרונות לקטעים שקרו עם המנגינות – מה שמראה שהסאונדטרק עשה את שלו.

ציון: 10 (אין ויכוח פה)

סוף

הסוף הוא החולשה היחידה של הסדרה לדעתי, כי בסוף הסדרה הצופים מקבלים סוג של סיכום סדרה שמבוצע בדרך פושרת לחלוטין, שבכלל לא מרגיש כמו סוף, אלא סך הכל "טוב, צריך לסיים את העלילה הנוכחית", מה שגורם לאנשים להגיד "מה?!?! מה זה הסוף הזה?!?!" הסיבה הגדולה לסוף המדובר הוא העובדה שהיוצרים מראש בנו על עונה שניה לסדרה, ככה שאפשר לסלוח להם, אבל אם לא הייתה עונה שניה, כל האהבה לסדרה הייתה עוברת לדפיקות ראש חוזרות ונשנות, ככה שקשה מאוד להעלים עין מהסוף.

ציון: 7 (אני שונא סופים פתוחים, אני שונא יותר סופים פתוחים שלא פותרים כלום, אני שונא עוד יותר סופים פתוחים שלא פותרים כלום ולא מודיעים לך שמדובר על סוף פתוח, על אף זאת, הסוף לא היה מגורבב, אלא היה מקושר לסדרה, ולכן הוא היה טוב בפני עצמו, אבל לא בתור סוף)

זו היא רק דוגמא אחת לקטעים בסגנון המיוחד בסדרה

בכי, אבל כזה שאפשר להזדהות איתו

ציון סופי: 10 (על אף הציון הזועם שניתן לסוף, העליונות של שאר הקטגוריות מביאות אותי לקבוע שזה שוג'ו ששווה צפייה, ראיתי ונהנתי מהרבה שוג'ואים בחיי, אבל השוג'ו הזה בהחלט העשיר אותי יותר מרובם)